החפץ: מכונת תפירה
הייתי בגיל 16
הנוער בחוץ לארץ, לא כמו בארץ, חופשיים לכל דבר. היינו מוגבלים לכל ההנאות שהנוער בארץ נהנה מהן.
לכן, בחופשות מבית הספר היינו צריכים לבחור אלטרנטיבה שתהיה מועילה לעתיד, וגם כדי לא להתבטל בזמן החופשה.
ביקשתי מהוריי שברצוני ללכת למכון צינגר ללמוד אפליקציה, ונענתי בסירוב מכייוון שהמורה הייתה נוצרייה.
עשיתי מעשה בל יעשה, החלטתי בניגוד לרצונם ללכת וללמוד.
לאחר שלושה חודשים הבאתי עבודות הבייתה ואמא התרשמה כל כך מהעבודות האלה ואז היא אמרה: "חבל שלא הרשינו לך ללמוד את האפליקציה" (היא לא ידעה שהעבודות האלה שייכות לי ושהן מעשה ידיי).
כשאמרתי להוריי שהן שלי, הם מאוד שמחו ואבי ליווה אותי למכון צינגר וקנה לי מכונת תפירה שאוכל להיות שם כל היום, מפני שהשיעור היה שעה אחת בלבד.