עלייה לארץ מאיראן

סיפור עלייתי לארץ
בשנת 1953 עליתי לארץ מאיראן (אז שלטון המלוכה)
כשהייתי בתיכון הצטרפתי לתנועת הנוער בשם החלוץ ,דרך התנועה למדנו עברית.
כך שבארץ השפה לא הייתה זרה לנו באותם הזמנים.הייתה עליה של היהודים מעיראק לאיראן בדרך
לא דרך עם סכנת נפשות בדרך מדברי ללא מים ומזון (ויש כאלה שלא שרדו בתנאים שהיו להם)
האחראי לבואם היה בחור צעיר ששיחד קצינים איראנים כדי להעביר אותם אל הגבול באיראן.
בית אבי היה פתוח לקליטתם אחרת היו צריכים לשהות בבית הכנסת עד העברתם לבירת אירן
ומשם לארץ . הבית היה ברחוב הראשי והחשש היה גדול פן יתגלו. לאחר כמה ימים אנשי הסוכנות מעבירים אותם ברכבת ומשם לארץ.
אחי הצעיר ממני בשנתיים , הושפע מהסיפורים על הארץ והחליט גם הוא רוצה לעלות ארצה.
לאמי היה הוסר מנוח לבסוף אבי החליט לעלות לארץ .האמת לא היה פשוט לעזוב את העסק את הבית
ואת החיים הטובים שהיו לנו היהודים היו עשירים רובם ועסקו במסחר .
אבי בינתיים העביר המון כספים לארץ לידי דודי על מנת לקנות לנו מגורים בכדי לחיות חיים נורמליים
היינו מודעים על הקשיים בארץ .
אני במרוצת הזמן התחתנתי ובזמן העלייה לארץ הייתי בהריון בחודשים מתקדמים עם תינוק בן שנתיים
בהגיענו לארץ נדהמנו לראות שלא נקנה מגורים לנו חוץ מבית אחד על הקרקע שהיינו צריכים כולנו
לגור באותו בית. אומנם לא חיינו את החיים במעברה והקשיים שהעולים עברו באותם הזמנים.
ובכל זאת החיים שלנו השתנו לאין סוף כסף לא היה אבי היה בחוסר אונים והיינו שרויים בדיכאון,
לכן החלטתי לעסוק בתיקון בגדים בבית עד הלידה.
אני מסיימת את הסיפור כאן (ההמשך יבוא אחרי כן)
ממני שלום ולהתראות : באהבה גילה

החפץ: מכונת תפירה
הייתי בגיל 16
הנוער בחוץ לארץ, לא כמו בארץ, חופשיים לכל דבר. היינו מוגבלים לכל ההנאות שהנוער בארץ נהנה מהן.
לכן, בחופשות מבית הספר היינו צריכים לבחור אלטרנטיבה שתהיה מועילה לעתיד, וגם כדי לא להתבטל בזמן החופשה.
ביקשתי מהוריי שברצוני ללכת למכון צינגר ללמוד אפליקציה, ונענתי בסירוב מכייוון שהמורה הייתה נוצרייה.
עשיתי מעשה בל יעשה, החלטתי בניגוד לרצונם ללכת וללמוד.
לאחר שלושה חודשים הבאתי עבודות הבייתה ואמא התרשמה כל כך מהעבודות האלה ואז היא אמרה: "חבל שלא הרשינו לך ללמוד את האפליקציה" (היא לא ידעה שהעבודות האלה שייכות לי ושהן מעשה ידיי).
כשאמרתי להוריי שהן שלי, הם מאוד שמחו ואבי ליווה אותי למכון צינגר וקנה לי מכונת תפירה שאוכל להיות שם כל היום, מפני שהשיעור היה שעה אחת בלבד.